המורה סבתא חוה
מאת: רוני-הילה גור
חוה יונאי
(1922-2005)
בכל יום שישי מדי שבוע / הייתה "ילדה" שקראה את הטור הזה
באופן קבוע. / היא אהבה לשיר, לרקוד, לנגן ולטייל, / לשרוק, לצחוק, ובספרים לעלעל.
/ זו הייתה סבתי היקרה, גדולת הלב / שהלכה לעולמה לפני שבוע, ב- ה' בכסלו. / במשך
שנים לימדה ילדים וילדות / לשיר במקהלה ולנגן בחליליות. / בשיעוריה הילדים ישבו
מרותקים ומוקסמים / ורשמו את התווים במחברות ובפנקסים. / את יסודות עולם המוסיקה
העניקה לקטנטנים, / לימדה על שוברט, מוצרט, באך ושאר מלחינים. / עד היום תלמידיה
זוכרים את שיריה היפים / שרים אותם היטב וללא זיופים. / היום הם כבר שרים שירי ערש
לנכדיהם בלילות / כי הם כבר בעצמם מנהלים, רבנים וראשי ישיבות. / יש תלמידים שעד
היום המחברות אתם / כמו הרב שוורץ ואשתו רחל מגוש קטיף, שביקרתי בביתם.
"המורה חוה" — זהו כינויה בפי כולם / אך בשבילי הייתה זו
הסבתא היקרה בעולם. / כבר בגיל ארבע הלכנו לקונצרטים יחדיו / והיא לימדה אותי
להקשיב ברגישות לכל תו. / הכירה לי יוצרים, אמנים ויצירות אומנות / שעליהם אני כאן
כותבת לכם ב- "רגע של תרבות". / למרות שבסוף חייה חלתה וחשה ברע / לא
הייתה מוכנה להפסיק את השירה. / בערב לפני שעלתה למרומים / התאספנו על ידה כל
הנכדים. / שרנו וניגנו לה את שיריה האהובים / שירי ארץ ישראל הנעימים והטובים /
"אשת חיל", "שיר המעלות", ו- "המלאך הגואל"... /
וכך ליווינו את נשמתה בדרכה חזרה את האל.
אני יודעת שעכשיו למעלה מחייכים / כי היא כבר עושה חזרות עם מקהלת
המלאכים. / נפרדנו ממך בחודש האור כשזרחה השמש בשמים / במקום שבו הכי רצית להיות,
בירושלים. / היום שבו נפרדנו היה גם יום הולדתי / וזה כבוד עצום שלעד ילווה אותי.
/ אוהבת אותך, סבתא, ותודה לך על הכל. על
שהענקת לי את הזכות ללכת בדרכך / וללמד ילדים לצייר, לשיר, לרקוד, לשמוח ולחייך.
19 לדצמבר 2005
המאמר הופיע ב- "מקור ראשון"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה